<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' צניעות</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ולעולם תהא [ברכות ה' ע"ב] מטתו של אדם נתונה בין צפון לדרום, כדי שיהיו בניו זכרים ולא תהא אשתו מפלת נפלים. אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר [שבועות י"ח ע"ב] כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים, שנאמר והתקדשתם והיתם קדושים, וכתיב בתריה אשה כי תזריע וילדה זכר, ובפרק אחרון דמס' נדה [ע' ע"ב] [גרסי'] מה יעשה אדם ויהיו לו בנים הגונים, ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש, ופי' יקדש עצמו בשעת תשמיש כגון הא דאמרי' שאלו את אימא שלום אשתו של ר' אליעזר וכו' כדאיתא בנדרים [כ' ע"ב] וכגון שמשהין עצמן [בשעת תשמיש] בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחילה הב"ה נותן להם בנים בשכרן, דכתיב הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן [נדה ע"א ע"א]. והיינו דאמר ר' חנינא [נדה ל"א ע"ב] יכולני לעשות כל בני זכרים. ואמר רב קטינא הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה. ויהא קדוש בשעת תשמיש שלא ישמש לאור הנר ולא ישמש ערום. ומי שיוצא מבית הכסא לא ישמש עד שישהא חצי מיל, ואינו משמש מטתו ביום [שבת פ"ו ע"א], ופורש מאשתו סמוך לווסתה [שבועות י"ח ע"ב]. וכמה אותה עונה, כל הני הוי קדוש.
